ההזדמנות הטובה ביותר להתפתחות אשית נמצאת דווקא בזוגיות שלנו. כאשר תכלית הקשר היא :"זכו שכינה בינהם".כפי שאנו כבר מבינים המשימה המוטלת על כתפינו היא לגלות את אור האהבה האלוקי שמחבק אותנו , אהבה ,  אור הקדוש ברוך הוא, אודות הקשר הזוגי אמרו חז"ל בהסתמך על הפסוק מהתורה : "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"(בראשית ב' י"ח) - "זכה עזר לא זכה כנגדו , זכו שכינה בינהם"(סוטה י"ז א'). אם נשאל את עצמנו מה יכול להבטיח לנו את הזכיה הגדולה שתזכה אותנו בבני זוג שיהוו לנו עזר, יתברר לנו שאין מדובר כאן בזכיה פשוטה , אלא כוונת חז"ל באומרם "זכו", היתה: "הזדככו", כאשר הזדככנו מהנטיה שלנו לפרש את "הצורך" שלנו בזולת כאהבה , מתוך הכרה שנטיה זו להצטרך לזולת גורמת לנו להשתמש בו לצרכינו האשיים , או במלים אחרות כשאנו צרכים את הזולת אנו אוהבים את עצמנו דרכו, זו היא תנועה של "לא זכה". רק כשנזדכך ונאהב את הזולת מתוך היכולת שלנו להתייחס אליו ולקחת אחריות על הצפיות שלו מאתנו, דבר שלפעמים מחייב אותנו לוותר מעצמינו, רק אז אנחנו מתחילים תהליך של הזדככות עצמית , וכאן יתקיים בנו באופן מידי הכלל : "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"(משלי כ"ז,י"ט).היכולת לוותר על הרצונות האנוכיים שלנו מפגיש אותנו לא רק עם הזולת אלא גם עם האור הגדול של האהבה , "זכו שכינה בינהם". כשאור זה מאיר בבית, הברכה שרויה בכל.