|
|
הורות וילדים
ילדים מהווים את אחד האתגרים הגדולים שלנו בחיים, בדרכנו למצוא נתיב אל ליבם.
מתוך מגמה לנסות ולחנך אותם למען תת להם כלים מתאימים בדרכי התמודדותם עם החיים העומדים לפניהם, ניפגשים אנו עם קשיים לא מעטים, גם כאן ניתנת לנו הזדמנות פז ללמידה.
זאת על דרך מאמר חז"ל : "הרבה למדתי מרבותי , ומחברי יותר מרבותי , ומתלמדי יותר מכולם" (תענית ז' א'). כאן אנו פוגשים את מאמר חז"ל : "יותר משעושה הבעל בית עם העני , עושה העני עם בעל הבית"(ויק"ר פל"ד ,רות רבהפ"ה). אף כאן הקשיים הם הזדמנות התפתחותית נפלאה עבורנו ההורים, אין לנו אלא לעמוד משתוממים מול ההכרה: מדוע ילדנו צרכים לסבול על מנת שאנחנו נוכל להתפתח בעבודתנו הפנימית. ממילא נישא תפילה עבורם כדי לשחררם מהחוב המוטל על כתפיהם להיות עבורנו המורים בדרכנו הקשה. עצם הנכונות שלנו לראות את הקשיים באור זה, מביא ברכה והצלחה בקשר שלנו ההורים עם ילדנו.
|
כשאוהבים אי אפשר להעלב. כשנעלבנו מהילד איבדנו את היכולת שלנו להיות מחנכים. התבוננות "במקום" הנכון ממנו עלינו לפעול בקשר שלנו עם הילדים שלנו.
|
|
|
בתקופה בה אני חיים עתה, התפתחו תנאים חדשים המחייבים אותנו להתייחסות שונה אל המציאות. תקופה זו החלה בשנת תשנ"א, עת הכריז הרבי מליובביץ' כי נסתיימה עבודת הבירורים. הגלות העיקרית כיום היא הגלות הפנמית שלנו.
כיצד עובדה זו משפיעה על חיינו ועל חינוך ילדינו בתקופה עליה נאמר :"חוצפח יסגי"? כיצד אנו כהורים עלולים לעודד תופעה זו של חוצפה ? ומהיא הדרך לתיקון המעוות
בדרך להיפגש עם העידן החדש של הגאולה האמתית והשלמה?
|
|
|
הנפש אותה אנו מעצבים, ההבדלים בין הגישה המערבית המקובלת, לבין גישת החסידות ההתייחסות השונה במהותה המחוייבת בחינוך ילדינו לאור הארת פנמיות התורה את נפש האדם. - דימוי עצמי חיובי חסידי לאומת העצמה אישית וחינוך למצויינות ההמקובלים בתרבות המערבית המתיוונת.
|
|
|
הקושי שלנו כהורים לגמול את הילדים , הנובע מהצורך שלנו לשמור על חווית ההורות ומאפשרת לנו לשמור על משמעות ותוכן בהמשך החיים . הדאגה לעתיד הילדים עלולה לעתים להיות הסיבה לקשיים הנוצרים בחיי ילדינו.
|
|
|
המעבר ההכרחי מהשלב של הקשר הסמביוטי עם הילד, למערכת המאפשרת לו להיגמל ולגדול. התבוננות במשמעות ה"אהבה". היכולת לאהוב באמת , מה משמעותה של אהבה זו?
|
|
|