אישה צעירה כבת 27 פנתה לייעוץ לאחר שהוריה יצרו עימה קשר, יום לאחר החג בו התארחו אצלה ואצל בעלה, והסבו את תשומת ליבה ליחס המזלזל ו -"הלא מכבד" של בעלה כלפיה.
למעשה הם לא חידשו לה דבר; היא כבר חיה איתו שלוש שנים וחשה את יחסו כלפיה מדי יום, ולמרות הכול בשיחה עם הוריה קיבלה עידוד לפנות ולבקש עזרה. יחסו הלא מתחשב החל כבר זמן קצר לאחר החתונה, כאשר היה חוזר בלילות בשעות מאוחרות ולא מקובלות. הוא אומנם היה עסוק בעבודה, שם התקדם מאוד (דבר שאפשר להם להתבסס כלכלית), אך כשהיא הייתה מעלה את הנושא בהבהירה שהפרנסה נועדה לתת לנו איכות חיים ולא ההפך, הוא אף להקשיב לא היה מוכן .
וכשהיא הייתה מתלוננת על הריחוק ושהיא חשה שהוא מגיע הביתה כמו אורח לבית מלון, הוא תמיד ידע להפוך את הקערה על פיה והיא זו ש - "לא יודעת להעריך" אותו לאחר כל המאמצים שהוא עושה וכי זהו היחס שהוא מקבל ממנה.
"איזו אישה הייתה מוכנה ליחס והתנהגות מהסוג הזה?" שאלה - בזמנו אותו, ועכשיו אותי.
הפניתי את השאלה אליה: "את מכירה אישה שהייתה עוברת לסדר כאשר כבר בחודש הראשון של נישואיה בעלה "שוכח" אותה לבד בבית?" - התשובה הייתה מיידית "לא". "אז איך את מסכימה?" - "לא יודעת", ענתה, "אני טיפשה".
"לא העכבר גנב, החור הוא הגנב ":
מאפיינים בולטים באישיותה של האישה: אישה חביבה חברותית, טובת לב במיוחד, בעלת יכולת להתמסר לטובת הזולת עד כדי שכיחת עצמה. "יותר מדי" מה מניע אותך להיות כל כך טובה.
והעיקר : "גם לעצמך את יודעת לדאוג קצת? את יודעת להיות אורחת שמארחים אותה? למה את מרגישה מחויבות להחזיר מיד? אם נתנו לך אצבע את מחזירה את כל היד.
לתת את יודעת נפלא, למה את לא מרשה לעצמך גם לקבל? למה את לא מאפשרת למישהו להיות שמח בכך שהוא יכול לתת לך ולשמח אותך? אי אפשר לשמח אותך על ידי נתינה מכיוון שאת לא יודעת לקבל. את ממש נבהלת לקבל... למה?????? כל כך נמרצת כמעט נותנת את התחושה שאת בורחת מ... עצמך. מאיפה חוסר השקט הזה ממה את פוחדת?"
את אשר יגורתי , בא לי:
"עוד כשהייתי ילדה קטנה הייתי חסרת סבלנות ואפילו אבחנו אצלי קשיים בקשב וריכוז", היא מעידה על עצמה. ואז היא נשאלה שאלה בלתי צפויה: "את זוכרת את אימא מחבקת ומנשקת אותך?". מתברר שהאימא גם היא אישה נהדרת, אבל מכיוון שבילדות שלה לא זכתה לייחס רגשי בבית אף היא לא ידעה להעניק יחס רגשי. את החובות היא ביצעה על הצד הטוב ביותר, טוב יותר מהרבה אימהות, אבל להתייחס בחום רגשי אין לה מסוגלות עד היום הזה.
הילדה הקטנה זיהתה את האימא המסורה והאחראית, אבל ברגישותה המיוחדת חשה שהאימא מתייחסת אליה עניינית וחסר היה לה מאוד תחושת החמימות הרגשית.
המסקנה הספונטאנית של הילדה הקטנה והרגישה הייתה: כנראה אימא לא אוהבת אותי. היא הרי אימא נהדרת, כל כך אחראית , אז למה אני לא זוכה ממנה לנשיקה כמו שהשכנה שלי זוכה לקבל מאימא שלה? אימא לא אוהבת אותי כנראה בגלל שאני לא בסדר. ילדה טובה אוהבים, ואם אותי לא אוהבים כנראה שאני ילדה רעה.
מכיוון שהילדה הקטנה רגישה וישרה כל כך, היא מגיעה למסקנה : אני לא ראויה להיות אהובה. ילדה קטנה זקוקה ליחס רגשי חם ואוהב, אבל עכשיו היא כבר משוכנעת שאיננה ראויה לייחס כזה. היא הופכת להיות חסרת שקט עקב חסך חמור ב - וויטמין רגשי , שקוראים לו חום ואהבה.
גם היום, כאישה צעירה, היא מאמינה שאינה ראויה לאהבה מכיוון שהיא "ילדה רעה", כך היא השתכנעה כבר בגיל שלוש מאימא שלה. ומכיוון שהיא רואה עצמה באור שלילי, היא נאלצת לשרת את כולם על מנת לקנות את זכותה להשתייך לחברה. וכך היא משדרת לבעלה מהרגע הראשון: אני לא ראויה ליחס שלך ולכן ברגע שאני מקבלת אני חייבת להחזיר. יתירה מזו - יחס רגשי חם כיום כבר מאיים עליי. וזאת מכיוון שאני לא מאמינה שאני ראויה אליו וממילא מייד כשיזהו שאין לי זכות לייחס חם , יפסיקו לי אותו. לכן אני מעדיפה את המצוקה של העדר יחס חם ואוהב על פני הכאב המפלח, כאשר אאלץ לאבד את האהבה .
האמונה הלא מודעת שאיני ראויה לאהבה לא מאפשרת לי להתמסר לאהבה, ומכיוון שדברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב - בעלי חש את זה והוא נענה לי.
מסקנות מעשיות לעבודה עצמית:
למרות שאין זה מצדיק את ייחסו של הבעל כלל וכלל, יש כאן דרך ברורה איך לשנות את מירקם היחסים הרגשי בינם. די אם האישה הצעירה תעבוד עם עצמה לתקן את אמונתה הטפילה שהיא לא ראויה ליחס אוהב מכיוון שהיא ילדה רעה.
כאשר היא תלמד לקבל את עצמה באהבה עם חסרונותיה ומעלותיה, את החסרונות לתקן ועם המעלות לעבוד ולהשתפר, תחושתה הטובה עם עצמה תוקרן החוצה ויחסו של בעלה אליה ישתנה לטובה מבלי שתזדקק לומר לו ולו מילה אחת..