השבת מתחילים ללמוד מסכת אבות מחדש, לפי המנהג ללמוד אותו בכל שבתות הקיץ. ולאור הוראת הרבי ללמוד לפחות משנה אחת עם פירושים אנו נבאר כאן את אחד המשניות.
בפרק הראשון במשנה ז' נאמר: נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות.
השאלות במשנתנו:
א) ב"שכן רע" אומר התנא "הרחק", וב"רשע" - רק "ואל תתחבר".
ב) הקשר בין "ואל תתייאש מן הפורענות" לשני המאמרים הראשונים שבמשנתנו.
ג) הקשר לבעל המאמר - נתאי הארבלי.
והביאור: הרחק משכן רע: היינו מי שהוא רע עבורו, כשכן, גם כשהוא עצמו אינו רע (או אפילו טוב) ולכן אומר מ"שכן רע" (ולא "משכן רשע"), כי יתכן שאינו רשע כלל. ודוגמא לדבר: על מאמר רז"ל "אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" מפרש הרב המגיד ממעזריטש, שכך צריך לומר רק צדיק שלא חטא מעולם, אבל בעל תשובה, ש"סורו רע", צריך לומר “אי אפשי". וזהו "שכן רע" שכשכן לאדם זה הוא רע, ואסור ללמוד ממנו, משום שהוא זקוק לדרך עבודה שונה (או אף הפוכה). ולאחר הוראה זו הדנה בהנהגת האדם לעצמו, באה הוראה שנייה בנוגע לאופן העבודה עם הזולת.
ואל תתחבר לרשע: התנא מדייק "ואל תתחבר" (ולא "הרחק"), כי אפילו לרשע יש להתייחס באהבה וקירוב, וחייבים להשתדל להחזירו למוטב; אלא שצריכים להיזהר לא להתחבר אליו ולהיות כמוהו, אלא אדרבא - להפכו לצדיק.
ועל דרך זה בנוגע להעבודה עם ה"זולת" שבאדם עצמו - הגוף. אמנם אין לשבור את הגוף על ידי תעניות וסיגופים, ויש לעבוד עמו, אבל "אל תתחבר לרשע" אין להתמסר לענייני הגוף (כשהוא עדיין ב"רשעותו", חומריותו).
והנה, אחרי שקיים אדם הוראות אלו והגיע לשלימות מסוימת הן בעבודתו עם עצמו והן בעבודתו עם הזולת, עלול הוא להיות בטוח בעצמו. לכן מסיים ואל תתייאש מן הפורענות: לאחרי כל העבודה עליו לדעת שאינו מושלם עדיין, ויתכן שבקרבו נמצא רע נעלם ונסתר (על כל פנים), ולכן עליו להמשיך בעבודתו מתוך עמל ויגיעה. ועל דרך שמציינו באיוב, שלאחרי ימי המשתה הקריב קרבנות מתוך חשש "אולי חטאו בני גו' בלבבם". ועוד מצינו ביוחנן כהן גדול, שלאחרי שעבד בבית-המקדש שמונים שנה נעשה צדוקי.
אולם עדיין צריך להבין: "ואל תתייאש" מורה על רגש של תקווה, כאדם שאינו מתייאש מאבדתו ומקווה שעוד ימצאנה. ולכאורה הביטוי המתאים הוא לשון של צער שלאחרי כל עבודתו עדיין ישנה אפשרות שתבוא פורענות?
והביאור: כשאדם יודע בנפשו שיתכן שאינו כפי הראוי, ולמרות זאת מתנהלים ענייניו בהצלחה, עלול הוא ליפול ברוחו ולחשוב שזו הוכחה שהוא מקבל השפעה ממקום שמשם ניתן הכל חינם, ללא מצוות, מקליפה ר"ל. ועל זה אומר התנא "ואל תתייאש מן הפורענות". על דרך מאמר רז"ל שכשאחד רוצה להוציא מכיסו שלשה מטבעות ונזדמנו לו רק שנים - הרי זה נחשב לייסורים.
והנה נתאי הארבלי היה אב בית-דין. ומיכון שתפקידו של הבית-דין הוא להדריך את בני-ישראל באופן שמלכתחילה לא תחול עליהם שום פורענות, לכן הוא המבאר איך שעל-ידי קיום הוראות אלו, ועד "ועל תתייאש מן הפורענות", תספיק דאגת הפורענות בלבד ויפטר מהפורענות עצמה.