ביןהניסים הגדולים שנעשו לישראל במדבר, היו ניסי נחלי ארנון. הם נרמזים בפסוקים:"את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ואשד הנחלים אשר נטה... ונשען לגבול מואב,ומשם בארה". המדרשים מסבירים, ורש"י מביא זאת בפירושו, שהיה שם אפיק נחלבין שני הרים גבוהים וסמוכים, ובו היו אמורים לעבור בני-ישראל. האמורים ארבו להםבמערות שבתוך ההרים, והתכוננו להתקיפם כשיעברו בנחל הצר. מה עשה הקב"ה?"נזדעזע ההר של ארץ ישראל... ונתקרב לצד הר של מואב...והרגום" (את האוייבים שבמערות).
אךבכך לא תמו הניסים. "אמר הקב"ה: מי מודיע לבניי הניסים הללו?... לאחרשעברו, חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים... וישראל ראוואמרו שירה". זו השירה שמופיעה בפרשתנו: "אז ישיר ישראל...עליבאר".
הרבה ניסים נעשו לבני-ישראל במדבר, אבל הם אמרו שירה על שניים מהם: על נסקריעת ים-סוף ועל ניסי נחל ארנון. אין זה משום שאלה היו הניסים החשובים ביותר. לארק מפני שהיו ניסים שלמעלה מדרך הטבע. גם ניסים אחרים הצילו ממות, מרעב ומצמא והיועל-טבעיים. אלא שהאופן המיוחד שבו התרחשו הניסים הללו, הוא שגרם לבני-ישראל לשירשירה דווקא עליהם.
ייחודם של ניסים אלה נרמז בפסוק אחד, שנאמר בנס קריעת ים-סוף: "ה'ילחם לכם, ואתם תחרישון". בכל הפעמים האחרות, כשאיימו הגויים על ישראל, נזקקוהיהודים למלחמה, ושם סייע הקב"ה בידם באופן ניסי עד לניצחון (כבמלחמת עמלק,מלחמת סיחון, ועוד). אך בקריעת ים-סוף ובנחלי ארנון, לא נדרש עם-ישראל לנקוף אצבעוהקב"ה נלחם במקומו: ה' ילחם לכם".
בניסי נחל ארנון היה פרט נוסף: כאן התבצעה מלחמתו הבלעדית של ה' בצורה כהמוחלטת, עד שישראל, ואף משה רבנו, לא ידעו לא על הסכנה ולא על ההצלה! הם נזקקולפעולה מיוחדת של הקב"ה כדי לדעת שקרה להם בכלל נס כה גדול.
עלזה אמר הקב"ה: "מי מודיע לבניי הניסים האלה?". והוא המשיך את הנס,הכניס לנחל את באר מרים, וזו העלתה את דם ההרוגים וכו', וישראל ראו את הנס והודועליו בשירה.
ניסים כאלה, שבהם עם-ישראל אפילו אינו נדרש להילחם באוייביו, והקב"ה הוא הנלחם במקומו, מביעים חיבהיתירה מצד הקב"ה, והם המעוררים אותנו לשיר שירת הודיה לה'.
ישלשים לב להיבט נוסף: הקב"ה עשה נס מיוחד כדי שהבאר תחשוף לעיני העם את נסהצלתם, דבר שיעוררם לשיר שירה. דבר זה מראה, עד כמה חשוב להודות לקב"ה עלניסיו ונפלאותיו, ועד לשירה מיוחדת.