בימי בין-המצרים נהוג-לאור הוראתו של הרבי-ללמוד הלכות בענייני בית המקדש. וזאת לפי דברי המדרש "אמר הקב"ה" ליחזקאל הנביא, לך אמור להם (לישראל) ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה " מעלה אני עליהם כאילו הם עסוקים בבנין הבית". ובהקשר לכך נעמוד כאן על ענין הקשור לבית המקדש.
נאמר בנביא "ויחל שלמה לבנות את בית השם בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביו אשר הכין במקום דוד בגורן ארנן היבוסי". בית המקדש נבנה בשטח שהיה שייך מקודם לארנן (נקרא לפעמים "ארונה") היבוסי, שהיה משרי העם היבוסי.
במדרש אנו מוצאים סיפור תמוה בקשר להאמור: כאשר חזקיהו המלך תיקן בשעתו את בית המקדש, אחרי העזובה ששררה במקום כמה שנים, מצאו מתחת למזבח את הגולגולת של ארנן היבוסי! ולמרות זאת, מסיים המדרש - לא פסל המקום (ה') את הקורבנות שהקריבו ישראל עד אז.
והדבר תמוה ביותר: כיצד יתכן שמאות בשנים הקריבו היהודים קורבנות על מזבח שטומאה היתה מונחת תחתיו, ובמיוחד לפי הידוע כמה הקפידו על קדושת וטהרת מקום המקדש?!
עונה על כך הרבי תשובה מאלפת: גולגלתו של ארנן לא נשארה בטעות מתחת למזבח, אלא כוונה מיוחדת היתה בזה, להראות את שבחם וגדולתם של העם היהודי.
כתוב בתורה (פרשת חוקת): "זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל אשר באוהל וטמא שבעת ימים", שואלים על כך חכמינו, מדוע נאמר "אדם כי ימות"? ועונים ללמדנו שרק גופתו של יהודי מטמאת באוהל אך לא גופתו של גוי, כי רק אתם (יהודים) קרואים "אדם", שנאמר "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם".
השם "אדם" הוא תואר חשוב והוא מלשון "אדמה לעליון" ולשם זה זכו רק בני ישראל הקדושים, ולכן רק בהם חלים כל דיני טומאה וטהרה באוהל, ארנן היבוסי היה גוי ולכן גולגלתו לא פסלה את הקורבנות, ומציאת הגולגולת מתחת למזבח ביטאה יותר את חשיבותם של העם היהודי.
ויתן ה' שנזכה בקרוב לראות את חשיבותו של העם היהודי ככתוב "ולתתך עליון על כל הארץ" בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממ"ש.