|
בתחילת פרשתנו מספרת התורה על שיגור המלאכים על-ידי יעקב אל עשיו כדי לפייסו. דברי הפיוס מתחילים במילים: " עם לבן גרתי". על כך מפרש רש"י שני פירושים: האחד - "גרתי" במובן גר וזר: "לא נעשיתי (אצל לבן) שר חשוב אלא גר"; הפירוש השני - "גרתי" אותיות תרי"ג: "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי".
ידוע, שכל המשמעויות הטמונות
|
|
|
סיפורי התורה אינם כמו סיפורי היסטוריה, אלא "תורה" היא מלשון "הוראה" כל דבר שמופיע בתורה, כולל סיפורי התורה, מטרתו להורות ליהודי את הדרך ולהנחותו בעבודת-ה'. על-אחת כמה וכמה הסיפורים על "מעשי אבות", שהם "סימן לבנים"; ובמיוחד הסיפורים על יעקב אבינו, ה”בחור שבאבות". ברור איפוא שפרשת חייו שליעקב אבינו משמשת הוראת-דרך לכל יהודי בכל הדורות.
פרשתנו מספרת על צאתו של יעקב מארץ-ישראל ולכתו לחרן.
|
|
|
כשיצא יעקב מבאר-שבע בדרכו לחרן, לן בלילה בהר-המוריה. שם התגלה אליו ה' ואמר לו: "הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך". על כך מביא רש"י את פירוש הגמרא: "קיפל הקב"ה את כל ארץ-ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו".
גם לאברהם אבינו נאמר דבר דומה. הקב"ה ציווה את אברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה".
|
|
|
פרשתנו נפתחת ביציאתו של יעקב אל חרן, לדודו הרשע לבן הארמי. בדרכו עצר ב"בית-אל", שם התפלל לה', וישן - "וישכב במקום ההוא". אומר על כך
המדרש: "כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר, לא שכב". דעה נוספת במדרש: "כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן, לא שכב", כנאמר: "ותדד שנתי מעיני".
מובן היטב,
|
|
|
יום הבהיר ראש חודש כסלו נהוג אצל חסידי חב"ד בעולם כולו ברוב פאר ושמחה בשבח והודאה להשם יתברך על נס החלמתו של הרבי בשנת תשל"ח
בליל שמיני עצרת תשל"ח באמצע הקפות לקה הרבי בהתקף לב חמור, אך בצורה מופלאה סיים במהירות את ההקפות ועלה בכוחות עצמו לחדרו ואף הספיק לקדש על היין ולאכול משהו כמצוות החג, וכל זה היה כבר כשההתקף היה בעיצומו.
|
|
פרשת תולדות מספרת על לידתם וחייהם של יעקב ועשיו. על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה" מפרשים חז"ל, שכבר בהיותם ברחם אמם גילו יעקב ועשיו נטיות מנוגדות - יעקב נמשך לבית המדרש, ואילו עשיו נמשך לבית עבודה-זרה. כן אומרים חז"ל, שהשניים רבו סביב "נחלת שני עולמות".
נשאלת כאן השאלה, מדוע תהיה בינהם מריבה בעניין זה:
|
|
|
פרשת השבוע עוסקת בחייו של יצחק אבינו ובאירועים שעברו עליו. הפרשה נפתחת במילים: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". חז"ל מסבירים, שכפל הלשון בא ללמד, שיצחק היה גם דומה לאברהם בקלסתר פניו.
דמיונו של יצחק לאברהם היה לא רק במראה פניו, אלא גם ובעיקר בדמותו הרוחנית. התורה רוצה ללמדנו, שעבודתו הרוחנית של יצחק אבינו
|
|
פרשתנו נפתחת במילים: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם". המילה תולדות מתפרשת בשני מובנים: א) ילדים, צאצאים; ב) מעשים טובים, כנאמר במדרש: "עיקר תולדותיהם של צדיקים תורה ומצוות". אומרת התורה: בזכות מה היו ליצחק "תולדות", כלומר, צאצאים ומעשים טובים - בזכות העובדה ש"אברהם הוליד את יצחק" - בזכותו של אברהם אבינו".
נתבונן אפוא בחינוך שהעניק אברהם ליצחק בנו. בין הדברים שנתחדשו אצל יצחק אבינו היתה העובדה
|
|
|
הפטרת הפרשה מספרת באריכות על מרד אדוניהו בן-דוד ועל שבועת דוד לבת שבע ששלמה ימלוך אחריו "והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה". בהמשך אכן מצווה דוד למשוח את שלמה למלך על ישראל ולהכריז "יחי המלך שלמה", ושלמה ישב על כיסא המלוכה לעיני דוד, עד שאדוניהו פחד משלמה המלך ונאחז בקרנות המזבח לבל יהרגהו שלמה.
נראה מזה ששלמה הוכתר למלך בחיי דוד אביו.
|
|
|
בהיותו ילד קטן שיחק פעם עם אחיו המבוגר ממנו במשחק רבי וחסיד, אחיו בהיותו המבוגר היה "רבי" והרש"ב היה החסיד, כמנהג חסידים ניגש עם פתק ל"רבי" לבקש עצה וברכה, ואחיו המבוגר לקח את הפתק ומיד התחיל לענות ולברכו. אמר לו הרש"ב אינך יודע להיות רבי, כי רבי ששומע על צרה של יהודי דבר ראשון מצטער בצערו של היהודי ונאנח מצרתו ורק אחר כך הוא מברך אותו.
|
|