|
פרשת בראשית, היא פרשה שמחה בה לומדים על בריאת העולם ובמרכזה האדם נזר הבריאה, אך היא מסתיימת בסיפור מצער, האדם הולך בדרך הרעה והשם מתחרט על בריאתו, פרשת נח לעומתה בכללותה מצערת – לומדים על המבול הקשה שמחה את כל היקום, אך סופה משמח-ראש האומה אברהם אבינו נולד! אך פרשת השבוע "לך-לך" היא פרשה שמחה
|
|
|
"וידבר אלקים אל נח לאמר, צא מן התבה אתה ואשתך ונשי בניך אתך"
על זמן הגאולה נאמר בנבואת ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". מצב דומה שרר בתיבת נח: מצב של שלום ואחווה, מעין תקופת הגאולה. אל התיבה הגיעו כל סוגי החיות שבעולם. בדרך נס, על אף שהצטופפו שם יחד חיות טרף וחיות בית, היתה כניסתם אל התיבה בסדר ובמנוחה, ונס זה המשיך ועמד בתוקפו גם הלאה. עד אשר יבשה הארץ ממי המבול שכנו, זה לצד זה, חיות בית וחיות טרף וחיו בשלום.
|
|
|
ב"תורה אור" פרשת נח מוסבר שהמבול לא היה רק עונש, אלא גם פעולה של טהרה, הוא טיהר את העולם. לפני המבול היתה הארץ לא טהורה, והמבול הביא לטהרתה. לכן נמשכה ירידת המבול ארבעים יום, דוגמת המקוה שיש בו ארבעים סאה. ולכן נקרא המבול "מי נח" - נייחא דרוחא.
כן גם טרדות ודאגות הפרנסה, הנקראות בשם "מים רבים",
|
|
|
בפרשת נח מסופר אודות המבול הנקרא "מי נח". לכאורה בלתי מובן: מדוע נקרא המבול מי נח, הרי נח לא היה אשם כלל בהבאת המבול, הרי היה צדיק תמים?
נאמר על כך בזהר שהואיל ונח לא התפלל על דורו, נקרא המבול על שמו. כלומר, למרות שנח לא היה אשם בהבאת המבול ואף ניצול ממנו, הוא ואשתו ובניו ונשי בניו - היה עליו להתפלל ולהשתדל שאנשי
|
|
|
שתי הפרשיות הראשונות של התורה, בראשית ונח, קשורות קשר מהותי, כי שתיהן עוסקות בבריאת העולם, ובקיומו. פרשת בראשית מתארת את בריאת העולם, ובפרשת נח נשבע הקב"ה לקיים את העולם תמיד ולא להביא עוד מבול על הארץ.
שתי הפרשיות הללו מייצגות שתי שלמויות שקיימות בבריאה. פרשת בראשית מייצגת את שלמות הבריאה כפי שנבראה על-ידי הקב"ה. הפרשה מספרת על בריאת העולם ועל השלמת בריאתו. לעומתה,
|
|
|
מוצאי שמחת תורה , בכוס של ברכה עם הרבי.
"ויעקב הלך לדרכו".
|
|
|
דבר יום ביומו
היום השביעי של חג הסוכות נקרא "הושענא רבה" כי בו אומרים את התפילות (הושענות) שהרבה פעמים חוזרות בהן המילים "הושע נא" ו"הושיעה נא" וממנהג נביאים להקיף את הבמה (כשכל ספרי תורה ליד הבמה) שבע פעמים ואחר כך חובטים חמשה פעמים חמישה הערבות ברצפה, ועוד הרבה מנהגים מיוחדים ליום זה.
|
|
|
אמרו: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. כיצד נערכה שמחה זו? במוצאי יום-טוב ראשון של חג הסוכות היו יורדים לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול כלומר עושים הכנות. מניחים קרשים שאפשר יהיה לעמוד עליהם וכו'. ומנורות של זהב היו שם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבע ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן בגודל של מאה ועשרים לוג. והם מטילים שמן לכל ספל וספל.
|
|
|
ההלכה אומרת שמצות "ושמחת בחגיך" היא בחול המועד, והיות ואין לנו כרגע בשר קרבן החג כדי לשמוח, נשאר החיוב על-ידי שתיית רביעית יין כי אין שמחה בלי יין.
אמרו חכמינו ז"ל "מי שלא ראה שמחת בית-השואבה לא ראה שמחה מימיו". בזמן בית המקדש היו נוהגים לערוך חגיגות של שמחה בכל לילה מלילות חג הסוכות בתוך הבית מקדש, בתלמוד מתואר בארוכה צורת החגיגה וגודל השמחה שהיתה באותו הזמן, כל הלילה היו רוקדים
|
|
|
נאמר בספר הזוהר, שאל הסוכה באים בכל יום "אושפיזין" (=אורחים). בכל יום מימי החג מבקרים בסוכה צדיקי האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה אהרן, יוסף, דוד (שלמה). בכל יום משמש אחד מצדיקי העם אורח עיקרי, שמביא עמו את האחרים. בלילה הראשון, ה"אושפיז" העיקרי הוא אברהם אבינו.
אברהם אבינו נתייחד בהכנסת האורחים המופלאה שלו.
|
|