|
פרשת השבוע מצווה על עשיית כיור הנחושת, שבמימיו היו הכוהנים רוחצים את ידהם ואת רגליהם לפני כניסתם למשכן. הכיור נעשה מה"מראות הצובאות", מראות הנחושת ששימשו את הנשים בעת התקשטותן - ואותן נידבו למשכן.
מספר על כך המדרש: "היה מואס משה בהן (במראות), מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל - שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות (ילדים רבים) במצרים".
|
|
|
לאחר שבני-ישראל קיבלו את התורה בהר-סיני ובמעמד זה נעשו ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" והתעלו לדרגה גבוהה ביותר, עדיין שואל משה רבנו: "ריבונו של עולם, במה תרום קרן ישראל?".והקב"ה משיב על כך בפרשתינו: כי תשא את ראש בני ישראל" - כשתרצה להרים ולהגביה את עם-ישראל - יהיה זה על ידי צדקה, מחצית השקל.
חייבים לומר, שמדובר כאן בסוג נעלה ביותר של צדקה. שהרי עצם מושג הצדקה היה קיים עוד לפני מתן- התורה,
|
|
|
פרשתינו פותחת בענין הדלקת המנורה "ויקחו אליך שמן זית זך... להעלות נר תמיד" ,- חכמינו מסבירים, שמשה התקשה בעשיית המנורה, אמר לו הקב"ה להשליך את ככר הזהב לתוך האש, וכך נוצרה המנורה מעצמה.
במה שונה המנורה מכלי המשכן האחרים?
|
|
|
חכמינו זכרונם לברכה מסבירים, שהמשכן והמקדש מסמלים למעשה את נפש האדם, וכל הדברים שהיו במשכן, קיימים תמיד גם באדם. על-ידי התבוננות במשכן ובכליו, יכולים אנו להבין אפוא כיצד להתנהג בחיי היום-יום של כל אחד מאתנו.
בפרשת השבוע מפרטת התורה את הלכות כלי המשכן. בין הכלים נמנים שני המזבחות: מזבח הנחושת החיצוני, להקרבת זבחים ומנחות, ומזבח-הזהב הפנימי, להקטרת הקטורת.
|
|
|
לכהן הגדול היו "שמונה בגדים" שמונה פריטים שאותם היה עליו ללבוש. התורה מזהירה אותו בפרשתנו שתי אזהרות: אחת -שלא יעבוד בקודש בלי שמונת הבגדים הללו: שנייה - שאף לא ייכנס אל הקודש בלי שלושה מהבגדים - חושן, אפוד ומעיל.
הכהן הגדול הוא שליחם ובא-כוחם של כל ישראל, ותפקידו לקשור את העם אל הקב"ה. הקשר בין יהודים לקב"ה מתבטא בשני משורים:
|
|
|
"זהב וכסף ונחושת" (פרשת השבוע).
מדוע נבנה המשכן גם מכסף ונחושת? הרי הזהב הוא הנעלה והחשוב ביותר, ומן הראוי שהמשכן וכל כליו יהיו רק מזהב. הרי אפילו הכלי שממנו השקו את הבהמות לפני הקרבתן - היה מזהב, כי "אין עניות במקום עשירות". מדוע, אם כן, השתמשו בבניית המשכן בכסף ובנחושת?
אלא, שלוש המתכות האמורות, רומזות לשלשת הדרגות והבחינות שיש בישראל: צדיקים, בעלי תשובה ורשעים.
|
|
|
יום כ"ב הוא יום הילולת הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא מנ"ע אשת כבוד קדושת הרבי נשיא דורנו מה"מ.
הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נולדה ביום השבת קודש כ"ה אדר תרס"א (1901) בבבינוביטש (עיירה ליד ליובאוויטש), ונקרא שמה בישראל על פי הוראה סבה, הרבי הרש"ב - על שם הרבנית חי' מושקא, זוגתו של אדמו"ר ה"צמח צדק".
מילדותה ספגה קדושה וטהרה בבית סבה אדמו"ר הרש"ב ואבי' אדמו"ר הריי"צ, אשר חיבבו אותה באופן מיוחד.
|
|
|
פרשתנו מפרטת את דיני השומרים ("ארבע שומרים" _ שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל), ומידת אחריותם על הפיקדון שהופקד בידם.
ידוע, שמאחורי הצורה הגלויה של דברי התורה מסתתרים רעיונות רוחניים פנימיים ועמוקים. גם סוגיית ה"שומרים" מתפרשת בתורת החסידות באופן מעמיק יותר, תוך הדגשת המשמעות הרוחנית של הדברים, המתווה ליהודי את דרכו בעבודת-ה'.
|
|
|
"כי תקנה עבד עברי"
הדין הראשון המופיע בתורה אחר מתן תורה בהר סיני, הוא אודות עבד עברי. מדוע? אלא:שעבד מסמל את היהודי כשהוא עבד השם ובזה ישנם דרגות שונות כדלהלן:
עבד כנעני- מסמל אדם שיש לו נטייה והמשכה לתאוות העולם, אלא שהוא כופה את עצמו ואינו נכנע להם מחמת קבלת עול. הוא אמנם עבד לה' אך נקרא עבד כנעני -כי נפשו הבהמית היא בתקפה.
|
|
|
ט"ו בשבט הוא ראש-השנה לאילנות, אך גם אנו, בני-האדם, מציינים את היום הזה. אין אומרים ביום זה "תחנון", נהוג לאכול ביום זה מפירות האילן, וכו'. זאת, על יסוד הפסוק "כי האדם עץ השדה". שלכן חגו של האילן קשור גם-כן עם האדם.
על הפסוק הזה ("כי האדם עץ השדה") שואלת הגמרא: "וכי אדם עץ השדה הוא?!, והיא משיבה שיש שני פסוקים, האחד: "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות", ופסוק שני: "אותו תשחית וכרת". מסבירה הגמרא:
|
|