|
ספר שמות נפתח בפסוק: "ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה", ובהמשך מונה התורה את שמות בני-ישראל. אין זו הפעם הראשונה שהיא מונה אותם. כבר בפרשת ויגש ואף בפרשיות קודמות יותר נמנו בני יעקב. מדוע אפוא מפרטת התורה שוב את שמותיהם?
המדרש מביא שני ביאורים: א) בחזרה על שמות בני-ישראל רומזת לנו התורה, שבכל שנות הגלות במצרים "לא שינו (בני-ישראל) את שמם"
|
|
פרשתנו נפתחת בפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה". מפרש זאת "בעל הטורים", ששנותיו הטובות ביותר של יעקב אבינו היו אלה שחי במצרים.
כאשר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" היה ילד ולמד פירוש זה, חזר הביתה ושאל את סבו, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה"תניא", איך יתכן ששנות חייו הטובות של יעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו במצרים. ענה לו הרבי, שלפני ירידתו למצרים שלח יעקב את יהודה "להורות לפניו", וכפירוש חז"ל - "להתקין לו בית-תלמוד, שתהא שם תורה". כשלומדים תורה, מתקרבים אל ה' ויכולים לחיות חיים אמיתיים גם במצרים, ערוות הארץ.
|
|
|
ה' טבת - היום שנקבע על-ידי הרבי כ"יום - סגולה" ו"עת-רצון", לפעול ישועה ברכה והצלחה בכל משאלות לבו הטהור של כל יהודי . זה היה יום הנצחון במשפט ספרי הקודש של רבותינו נשיאנו, מידי אלה שזממו לרכוש את הספרים לעצמם לשם מסחר, וביום זה נפסק בבית המשפט הפדרלי שהספרים שייכים לרבי בעצמו ולאגודת חסידי חב"ד.
ספרי הקודש תופסים מקום מרכזי וחשוב ביותר בחיי עם ישראל, הספרים היו רוח החיים של העם היהודי במשך הדורות,
|
|
|
ארבע גלויות גלה עם ישראל: הראשונה היא "גלות מצרים"; השניה "גלות בבל"; השלישית - "גלות אשור"; והגלות הרביעית היא זו שכולנו עדיין שרויים בה עד בוא משיח צדקנו "גלות אדום".
על ראשיתה של הירידה לגלות מצרים מספרת פרשתנו, פרשת "ויגש". הקב"ה ניגלה ליעקב אבינו והבטיחו: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה",,,
|
|
|
לאחר שיוסף הצדיק מתגלה אל אחיו הוא מסביר להם, כי ירידתו למצרים היתה בסופו של דבר יד ה' , שמטרתה היתה לעשותו למושל בכל ארץ מצרים. מיד אחר-כך מורה יוסף לאחיו לומר גם ליעקב" "שמני אלוקים לאדון לכל מצרים", ובהמשך לכל הוא מבקש מאביו: "רדה אלי אל תעמוד".
נשאלת כאן השאלה, מהו הקשר בין הדברים? וכי מפני שיוסף הוא השליט על מצרים לכן צריך יעקב לרדת אליה?
התשובה היא, שיוסף ידע כי נגזר על עם-ישראל,,,
|
|
|
מצות הדלקת נרות חנוכה היא כידוע לזכר נס הדלקת המנורה בבית המקדש לאחרי שטמאו היוונים את כל השמנים ולא מצאו רק פח אחד קטן של שמן שהספיק ליום אחד. ובנס הוא דלק שמונה ימים.
למרות זאת אנחנו מבחינים בכמה שינויים בולטים שישנם בין נרות חנוכה לנרות המקדש ומהם:
א) בזמן ההלדקה: נרות בית המקדש היו מדליקים בשעות אחרי הצהרים, משך זמן לפני שקיעת השמש כמו שנאמר "ובעלות אהרון את הנרות בין הערביים" ואלו נרות חנוכה,,,
|
|
|
כאשר ניגש יהודה אל יוסף והטיח בו דברים קשים כדי להציל את בנימין, הסביר מדוע הוא מתמסר לעניין זה יותר מכל אחיו: "כי עבדך ערב את הנער". לשון זה של הערבות מוזכר גם קודם לכן, כששיכנע יהודה את יעקב לשלוח עמו את בנימין: "אנכי אערבנו".
ואכן, על-פי דעה אחת בגמרא לומדים את דין הערבות מיהודה . זו ערבות שבה הערב עומד במקומו של הלווה,
|
|
|
נר חמישי של חנוכה נחשב כיום שמחה וחג אצל החסידים בכלל וחסידי חב"ד בפרט, הטעם הנפוץ הוא כי ביום זה הייתה גאולתו של אדמו"ר הזקן ממאסרו השני שהיה בשנת תקס"א, ויש אומרים שגם החסידים שנאסרו יחד עם הרבי במאסרו הראשון בשנת תקנ"ט יצאו לחירות ביום זה
|
|
|
בחנוכה היה ניצחון גדול ביותר של עם-ישראל על היוונים. אולם כאשר הגמרא שואלת "מאי (מהו) חנוכה?", אין היא מזכירה כמעט את ניצחון המלחמה ומתמקדת בנס פח השמן: "כשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית-חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן-גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים",
נס השמן מבטא את מהותו האמיתית של חנוכה.
|
|
|
הגלות המרה והארוכה שבה עם-ישראל שרוי, מעוררת לא אחת תמיהה קשה על תכליתה: על מה ולמה כל הסבל העצום במשך דורות כה-רבים. תשובה לכך ניתן למצוא בפרשתנו. לבנו השני קרא יוסף אפרים, בהסבירו: "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". דווקא על-ידי הגלות "בארץ עניי", זכה יוסף להגיע ל"הפרני" - לתוספת חיות וחיזוק. כי זוהי תכלית הגלות לעורר כוחות נעלים יותר ולהוביל לדרגה עליונה יותר.
יוסף הצדיק עצמו עמד במדרגה גבוהה ביותר. הוא היה למעלה מאחיו השבטים, ובמידה מסויימת אף בדרגה עליונה יותר משל אביו, יעקב
|
|