|
פרשתנו מספרת על פגישת יוסף עם אחיו. כשהם באים למצרים בפעם השנייה ומביאים איתם את בנימין, מתרגש יוסף למראהו: "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות, ויבוא החדרה ויבך".
כדי להסביר את סיבת התרגשותו של יוסף, מביא רש"י מדרש, שמתאר את השיחה שהתנהלה בין יוסף לבנימין: "שאלו, יש לך אח מאם? אמר לו, אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו, ומה שמם? אמר לו, בלע ובכר וגו'. אמר לו, מה טיבם של השמות הללו? אמר לו, כולם על-שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע, שנבלע בין האומות; בכר, שהיה בכור לאמי... מיד נכמרו רחמיו".
|
|
|
בשבוע שעבר קראנו על חלומות (החלומות של יוסף ושל שרי-פרעה) והשבוע שוב מספרת התורה על חלומות: חלומותיו של פרעה מלך מצרים. המשותף לכל החלומות הללו, שכולם מהווים שלבים במהלכים שהביאו לירידת יעקב ובניו מצרימה ובעקבות כך לגלות בני ישראל במצרים. בתורה כל דבר הוא מדויק ובעל משמעות. אם התורה מדגישה כל-כך את החלומות כשלבים בירידה לגלות, מכאן שיש קשר סיבתי-תוכני בין עניין הגלות לבין עניין החלום. ויתרה מזו: הזיקה שבין הגלות לחלום מבטאת את מהות הגלות וכך גם את הדרך להתמודד עם קשייה.
מבואר בתורת החסידות, שאחד ממאפייניו הבולטים של החלום,,,
|
|
|
כמידי שנה חוגגים המוני יהודים את חג-הגאולה י"ט בכסלו, יום צאתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה"תניא" וה"שולחן ערוך" ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. השנים הרבות שחלפו מאז השיחרור לא עיממו את השמחה. אדרבה, משנה לשנה היא מקיפה יותר ויותר יהודים.
בכך נתקיימו דבריו של בעל הגאולה שניבא כי "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב".
|
|
|
השבוע אנו קוראים את סיפור לידתם של פרץ וזרח, שני התאומים של יהודה ותמר. על לידתם מספרת התורה, שבתחילה הוציא זרח את ידו, והמיילדת קשרה על ידו חוט אדום, כסימן: "זה יצא ראשונה", אולם אחר-כך החזיר זרח את ידו, ןאחיו התפרץ ויצא ראשון, ולכן זכה להיקרא פרץ.
הסיפורים שמופעים בתורה על האבות והשבטים מכילים רמזים למאורעות שיקרו לבניהם בדורות מאוחרים יותר.
|
|
|
פרשתנו מתארת שני מצבים קשים מאוד בחיי יוסף: תחילה היה עבד לפוטיפר, ואחר-כך ירד לשפל נמוך יותר ונאסר בבית-האסורים אולם בשני המצבים הללו זכה יוסף להצלחה מופלאה, עד שהממונים עליו מינוהו למנהל המקום.
כשהתורה מתארת את הצלחתו בשני המקומות הללו, היא מתארת זאת באופן שונה. בבית פוטיפר נאמר: "וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו", ואילו בבית, הכלא נאמר: "ואשר הוא עושה ה' מצליח". כאן השמיטה התורה את המילה "בידו".
הצלחה מבטאת מזל. זו ברכה שהאדם זוכה לה לא בכוח יגיעתו,
|
|
|
פרשת השבוע מספרת על חלומותיו של יוסף. בשני החלומות באה לידי ביטוי נקודה מרכזית אחת-ההתבטלות וההשתחוויה של שאר השבטים אליו. אלא שבחלום הראשון היה הדבר ב"אלומות" ובחלום השני ב"השמש והירח ואחד-עשר כוכבים".
בחלום הראשון מדובר בדברים ארציים, פשוטים - "מאלמים אלומים". הדבר מסמל מצב התחלתי,,,
|
|
לקראת פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, אומרים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו) שיעקב "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה". הביטוי "התקין עצמו" מעורר פליאה, שכן לכאורה היה מתאים יותר לומר "הכין עצמו" וכדומה. המילה "התקין" היא מלשון תיקון, ומה היה ליעקב לתקן כאן?
|
|
|
יוד כסלו הוא חג גאולתו של אדמו"ר האמצעי ממאסרו בשנת תקפ"ז. סיבת מאסרו היתה עקב הלשנה לפני הממשלה, שהוא קושר קשר עם ממשלת טורקיה ושולח להם כסף, ובכך הוא מורד בממשלת רוסיה. כמובן שזה היה שקר גס, והכוונה היתה לכסף שהרבי היה שולח מידי שנה ליהודים בארץ ישראל, שהיתה באותם ימים תחת ממשלת הטורקים.
בנוסף לזה הלשינו על הרבי שבנה
|
|
|
היום חל יום הולדתו ויום הסתלקותו (הילולא) של הרבי האמצעי מליובאוויטש, תופעה מיוחדת זאת שיום הסתלקותו ויום ההולדת חלים באותו יום היא נדירה, ומוצאים אותה אצל צדיקים גדולים. וחכמינו אומרים על כך: "הקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של הצדיקים מיום ליום ומשעה לשעה שנאמר: את מספר ימיך אמלא".
אודות הולדתו,,,
|
|
פרשתנו מספרת על פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, לאחר שזה יצא לקראתו בראש ארבע מאות מאנשיו. המפגש שהיה אמור להיות מלחמתי, הפך לבסוף לפגישה ידידותית - "וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צוארו וישקהו ויבכו".
מה גרם למהפך הזה בליבו של עשיו?
|
|