|
סיפור מקרה:
אדם מסורתי צעיר, בשנוות השלושים לחייו, המעיד על עצמו שאינו מדקדק במיוחד במצוות במהלך כל השנה
- הפחד שמא פירורי חמץ עלולים להתפזר למקומות מסתור בבית ועלולים להכשילו ולגרום לו לעבור על איסור חמץ בפסח. בשכלו הוא מבין שחרדתו אינה נובעת מיראת שמיים, שאפשר היה לייחס לו. אך עובדה היא שעקב החרדה בה הוא שרוי, הוא מלחיץ את עצמו, אשתו וילדיו בקפדנות יתירה להישמר מפני פירור חמץ על השולחן לאחר סיום ארוחה (והלוואי והיה מסתיים בשולחן - הוא אף חושש מהתפזרות הפירורים בסלון על הכורסא, הספה..) דבר המוביל בסופו של דבר לתסכול ותשישות בלתי נסבלים.
|
|
|
בפרשת עקב מדבר משה אל העם ומזכיר להם את אשר אירע איתם במהלך מסעותיהם במדבר. כזכור, האירועים המסופרים בתורה אינם מהווים מסמך היסטורי בלבד, אלא תורה מלשון הוראה. וממילא כל אירוע המוזכר בתורה מהווה הוראה לדורות וכפי שהעניין מתברר בתורת החסידות: ההוראה מגלה דרך בעבודת הנפש אותה עלינו לעבור בדרך אל החירות הפנמית האמתית כפי שתבוא לידי ביטוי בגאולה השלימה אליה כולנו מייחלים.
|
|
|
בשעת מתן תורה ניתנה כל התורה כולה, גם הנגלה שבתורה וגם החלק הנסתר - "הסוד" שבתורה. ואדרבא, החלק הנגלה היה באותה שעה פחות גלוי מהחלק הנסתר.
ידוע שבעשרת הדברות ישנן תר"ך אותיות, כנגד תרי"ג מצוות מן מהתורה, ועוד שבע מצוות דרבנן, כך שכל המצוות כלולות בעשרת הדברות רק ברמז ובאופן נסתר. לעומת זאת, בשעת מתן תורה החלק הנסתר היה בגלוי, שכן כל בני ישראל ראו אז את "מעשה המרכבה".
|
|
|
העם היהודי חוגג שני חגים שאינם מהתורה וחז"ל הם שקבעו לנו לחגוג אותם. הראשון הוא חג פורים והשני חג החנוכה. שני חגים אלה מבטאים את הניצחון הניסי והמופלא של עם ישראל על אויביו.
במאמר מוגה, משנת תשנ"ב, תחת הכותרת "להבין עניין נר חנוכה", מסביר הרבי את המעלה המיוחדת של הניצחון בחנוכה על פני המעלה של הניצחון בפורים.
|
|